חשוב מאוד להבין שההורות נמשכת – גם כשמערכת היחסים לא !
כשהקשר הזוגי מסתיים, מתחיל פרק חדש – פרק שבו שני הורים ממשיכים לגדל את ילדיהם, רק בנפרד.
חשוב לומר שילדים צריכים, יותר מהכל, שני הורים שנוכחים, באמת.
אבל איך ממשיכים להיות הורים, כשכבר לא חולקים בית?
איך שומרים על יציבות לילדים, כשבתוך הלב מתחוללת סערה?
בניגוד למה שנהוג לחשוב, "משמורת" אינה קובעת את מספר הימים שהילדים נמצאים אצל אחד מההורים. אלא שמדובר במונח משפטי שמגדיר מי מההורים אחראי על קבלת ההחלטות המרכזיות בחיי הילדים – חינוך, בריאות, דת, טיפול רגשי וכו'.
לעומת זאת, "זמני שהות" (שנקראו בעבר "הסדרי ראייה") מתייחסים לשאלה הפשוטה והמורכבת, גם יחד:
מתי הילדים שוהים עם כל אחד מההורים?
היום, ההנחה המשפטית היא ששני ההורים כשירים ומסוגלים.
המודל של "אמא משמורנית ואבא עם ימי ביקור" כבר לא מחייב.
השיח השתנה – והשאלה הופכת להיות: מה טוב לילדים שלכם?
כאן, חשוב במיוחד להבין:
לבית המשפט לענייני משפחה ולבית הדין הרבני ישנן גישות שונות בנושא זה, ולכן חשוב לדעת לאיזה מהם לפנות, בהתאם לנסיבות, כבר בתחילת ההליך.
למה חשוב לפעול בזמן?
במקרים רבים, הורה שפועל ראשון מצליח לקבע מציאות שתשרת את טובתו – דבר שקשה עד מאוד לשנות לאחר מכן, בהמשך ההליך.
