גירושין – כשמשהו בפנים כבר יודע

זה לא קרה ביום אחד.
אולי זו הייתה שיחה שהתגלגלה לשתיקה.
אולי עוד ויכוח שנשאר תלוי באוויר, בלי פתרון.
אולי הרגע הזה שבו מרגישים לבד, גם כשיושבים יחד באותו חדר.
לא היה רגע אחד דרמטי – רק מצבור של תחושות קטנות, סדקים שקטים.
ואז פתאום – זה ברור.
לא ברור מה עושים, אבל ברור שצריך שינוי.

יש רגעים שבהם כבר אי אפשר להעמיד פנים.
כשהלב עייף, כשהגוף דרוך, כשהשקט בבית כבר לא שקט – אלא דחוס.
כשמחשבות הופכות למתח, ואז לשאלה: איך ממשיכים מפה?

גירושין זו לא תבוסה.
זו לא החלטה קלה – אבל היא יכולה להיות החלטה אמיצה.
להכיר בזה שהמציאות כבר לא משרתת אותנו, ולחפש דרך חדשה – גם אם לא הכול ברור.

ולא – לא תמיד יודעים מה לשאול.
אבל השאלות מתחילות לצוף, גם אם בלחש:

• • מה יקרה לילדים? איך נחליט מי ישן איפה ואיך זה ישפיע עליהם?

• • מה יקרה לבית? למכונית? לכסף?

• • איך אפשר להתגרש בלי להפוך לאויבים?

• • מה אם אני לא עובדת כבר שנים – איך אתפרנס עכשיו?

• • האם כדאי לדבר איתה לפני שאני פונה לעורך דין?

• • מה עושים כשאני רוצה לעזוב – אבל הוא מאיים לקחת את הילדים?

• • האם אפשר לעשות את זה אחרת – בשקט, בהסכמה?

• • ומה אם אין הסכמה בכלל – האם מצפה לי מלחמה?

כל שאלה כזו נובעת לא רק מחשש, אלא מתוך אומץ.
כי להתחיל לברר – פירושו להודות בפני עצמך שמשהו השתנה.
והרגע הזה, שבו מתחילים לשאול – הוא הרגע שבו מתחילים גם לנוע.

אם משהו כאן נגע בך – כנראה שהזמן לשאול את השאלות שלך כבר הגיע.
אפשר להתחיל בשיחה אחת, דיסקרטית, כדי להבין איפה אתם נמצאים,
ואיפה אתם רוצה להיות.